<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זכאי שהיה בימי מר עוקבא</h1>
<h2>דף יט:</h2>
ופ"ד מיתות [סנהדרין ס"ב ע"א] נמי תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן זבח וקטר ונסך והשתחוה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וכו', עד כי אתא רב שמואל בר יהודא אמר הכי תנא קמיה חומר בשבת משאר מצות וחומר בשאר מצות משבת וכו'. ושקיל וטרי עד ר' יוחנן לטעמיה דלא מוקי מתניתין רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא להכי א"ל פוק תנא לברא. והא דר' יוחנן בפ' המפקיד [ב"מ מ"א ע"א] הל' המפקיד אצל חבירו חבית ולא יחדו לה הבעלים מקום דא"ר יוחנן התם מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובילנא מאניה לבי מסותא. ואע"ג דר' יוחנן לא קבלה להא ברייתא מיניה דר' זכאי אפילו הכי קבעוה אמוראי בגמרא דידן עיקר לאותוביה מינה בבי מדרשא, דהא בפ' כלל גדול [שבת ע"ב ע"ב] על פלוגתא דאביי ורבא נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דרבא אמר פטור ואביי אמר חייב אמר רבא מנא אמינא לה דפטור דתניא חומר בשבת משאר מצות וכו', והכי מייתי לה סתמא ולא אמר דתני ר' זכאי ש"מ דעיקר היא הברייתא ובין אביי ובין רבא מתרצי לה שפיר, ועל שינויא דרבא ואביי מסיק התם בפ"ד מיתות דר' יוחנן לא מוקים אפילו בתרי טעמי כי היכי דלא מוקי בתרי תנאי. ותימא גדול אי ר' יוחנן בכל משנה וברייתא דאית לן לאוקמא בעל כרחין או בתברא דמי ששנה זו לא שנה זו או בתרי טעמא אי ר' יוחנן בכולהו הוה אמר דלא נישנו על העיקר והיה אומר לתנא פוק תני לברא, וגם על זה אני תמיה דגרסי' בפ' מי שאחזו בגיטין הל' הרי זה גיטיך מהיום אם ימות [ע"ג ע"א] דתניא התם הרי זה גיטיך מהיום אם ימות מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש אינו גט, אם לא יעמד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הרי זה גט ומסקינן התם דא"ל רבינא לרב אחא משום דקשיא רישא לסיפא לא איתמר בבי מדרשא ולא מותבינן מינה תיובתא, ותימא דלא אמר תברא מי ששנה רישא סבירא דאונסא דלא שכיח אונסא הוא וסיפא סבירא ליה דלא הוי אונסא, ומיהו י"ל דהא לא סלק אדעתיה דשום תנא יאמר באונסי' דלא שכיח' דליהוי אונסא הילכך משבשינן ברייתא מיהו קש' ראש' קשיא לי דהא מסקינן בקידושין בפ' האומר הלכה על מנת שירצה אבא [ס"ג ע"ב], אמר רשב"ל ש"מ מדר' ינאי דחקי' ומוקמינ' מתנית' בתרי טעמא ולא מוקמינן בתרי תנאי. גרס' במנחות בפ' (התודה) [שתי הלחם מנחות צ"ה ע"ב] אחד שתי הלחם ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים, ובגמרא הא גופא קשיא אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא (א"ל) מדת יבש(ה) לא נתקדשה ואפייתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה. אמר רבה הקשה אדם שקשה כברזל כלומר ודאי קושיא הוא ואמאי לא אוקמוה רישא ר' יונתן דאמר מידת יבש לא נתקדשה, וסיפא ר' יאשיה דאמר מדת יבש נתקדשה ופלוגתייהו במנחות פ' כל המנחות באות מצה [נ"ז ע"ב] ומקשינן [שם צ"ה ע"ב] ומאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש, אלא אי קשה הא קשה ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת אפסילא להו בלינה. אמר רבה הקשה אדם קשה וכו' והכא נמי הוה לשנויי רישא ר' יהודה דאמר תנור מקדש ואפילו אפייתן נמי דחי שבת, ור' שמעון סבר תנור לא מקדש ומשום הכי לא מקדש דאין אפיית לחם הפנים דוחה את השבת, ואין לדחות ולומר כיון דבבבא אחת תני לה לא שייך למימר בה רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני, דהא בשחיטת חולין פ"א הל' דהשוחט במגל יד [ט"ז ע"א] גרסי' אמר רבא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין הכשר [זרעים] תנאי היא דתניא הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הקערה הרי זה בכי יותן ובשביל שלא ילקה הכותל [אינו] בכי יותן ומוקי לה כר' אלעזר בתברא משום דטעמא בשביל שתודח הא בשביל שיודח הכותל אינה בכי יותן והדר תני בשביל שלא ילקה דוקא אינה בכי יותן הא בשביל שיודח הרי זה בכי יותן ואמר ר' אלעזר תברא ורבא כר' אלעזר סבירא ליה. ותו גרסינן במנחות פ' כל המנחות באות מצה בסוף גמרא ר' מאיר אומר השאור בודה מתוכו [נ"ה ע"א], ת"ר תורמין תאנים על הגרוגרות במקום שרגילים לעשות תאנים גרוגרות, ולא גרוגרות על התאנים ואפילו במקום שרגיל לעשות תאנים גרוגרות, ופרכינן היכי דמי אי דאיכא כהן במקום שאין רגיל אמאי לא וכו' עד אין רישא (דאיכא) [דליכא] כהן וסיפא (דליכא) [דאיכא] כהן אמר רב פפא ש"מ דחקינן ומוקמינן מתניתא בתרי טעמי ולא בתרי (אמורי) [תנאי]. ותו לר' יוחנן דלא מוקי רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא וכ"ש בתרי תנאי א"כ קשיא ההיא דכל הבשר [חולין קט"ז ע"ב] הל' כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה וטריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת, ופרכינן והא קתני רישא קיבת הנכרי ושל נבילה הרי זו אסורה ופשיטא דבהכי עסקינן כגון שינקה מן הכשירה ומסקינן עלה אלא א"ר יצחק א"ר יוחנן כאן קודם חזרה, פי' ההיא דפ' אין מעמידין, כאן לאחר חזרה, אלמא המשניות נשנו במחלוקת, וכן ההיא בפ"ב דשחיטת חולין [ל"ב ע"א] דהודה לו ר"ע לר' ישיבב דהיכא דשחט את הושט ופסק את הגרגרת דהויא נבילה ורמינן דאילו טריפות דפסוקת הגרגרת טריפה הויא ומסיק עלה אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה, והא לא קשיא כההיא דקיבה משום דבתרי פרקי מתני' ובהא מודה ר' יוחנן דודאי פליגי, אבל דקיבה קשה, ואיכא למימר דכה"ג לאו תנאי היא כיון דמעיקרא והשתא נישנת אליבא דחד תנא, אבל מה שהבאתי קשיא לי ואין לומר דמשום הכי א"ל פוק תני לברא אע"ג דאיכא לאוקמי בתרי טעמי למימר דכי אמר ר' יוחנן פוק תני לברא משום דלא מיתניא בדבי ר' חייא ור' אושעיא דכי קשה רישא לסיפא בשאר ברייתות ואיכא לאוקמי בתרי טעמי סבר ר' יוחנן דלא טרחינן לאוקומה ודאי דאינה עיקר דתירוץ זה ליתא דהא אפילו במשניות דקשיין אהדדי ואיכא לתרוצי בתרייתא א"ר יוחנן אינה משנה כי היכי דאמר בברייתא דלא תני ר' חייא ור' אושעיא כדאיתא בפ"ר אליעזר דהאורג [שבת ק"ו ע"א] וכלפי שלהי דהמניח את הכד [ב"ק ל"ד ע"ב] תני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה (וכ') [ותו] דהא בפ' אותו ואת בנו [חולין פ"א ע"ב] גרסינן השוחט פרת חטאת ועגלה ערופה ר' שמעון פוטר וחכמים מחייבי' ובגמרא א"ר יוחנן פרת חטאת ועגלה ערופה אינה משנה בשלמא פרת חטאת שאינה משנה דאי לא קשה דר' שמעון אדר' שמעון כדמסיק התם דהא דר' שמעון פטר משום דשחיטה שאינה ראויה ואנן שמעינן ליה דאמר שחיטת פרה שחיטה ראויה שהרי מטמא טומאת אוכלין מפני שהיה לה שעת הכושר הילכך אינה משנה אבל עגלה מאי טעמא אמר דאינה משנה משום דרמינן עלה ההיא דכריתות פ' אחרון [כ"ג ע"ב] נמצא ההורג עד שלא תערף תצא ותרעה בעדר אלמא לא נאסרה מחיים אפילו אם הורידוה לנחל איתן כל זמן שלא נערפה כדמסיק נמי בברייתא והויא שחיטה ראויה כיון שלא נאסרה הילכך כיון דההיא דכריתות סבירא דלא נאסרה א"ר יוחנן באותו ואת בנו דאינה משנה ואע"ג דהתם בכריתות [כ"ד ע"ב] בפלוגתא דרבה ורב המנונא דפליגי אי מיתסרא מחיים אי לאחר שחיטה ומר מייתי ראיה מהא דאותו ואת בנו ומר מהתם דתצא ותרעה בעדר, ומסקנא דתנאי הוא, ור' יוחנן שפיר הוה מצי למימר תנאי היא כיון דלדידיה לא מיתסרא מחיים אמר אינה משנה אלמא אפי' במשנה נמי קאמ' אינה משנה כההיא דהחולץ [יבמות מ"ג ע"א] דתנן מסרק שנטלו שיניו וכו' עד ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרווייהו זו אינה משנה משום דמסיימי בה דווקני זו דברי ר' שמעון, בשלמא כדקא מסיק איכא למימר אינה משנה כלומר אינה סתם משנה משום דיחידאה היא ואין הל', מיהו לרב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא דאמר משום דקשיא רישא לסיפא על משנה דסדרה ר' מאי טעמא לא אוקמוה בתברא אלא משמע כיון דקשיא רישא לסיפא אע"ג דמשנה היא לא מותבינן מינה משום דלא איתמרא בבי מדרשא, א"כ לדידהו כל היכא דאיכא תברא נמי לא מיתניא ואינה משנה, ותימא וכמה משניות מצינו שהן סתמא ומסיים בהו ר' יוחנן כדברי יחיד דלא סבירא ליה הכי כההיא דפ' חבית הל' דמסתפג באלונטית [שבת קמ"ז ע"ב] דמסקי' התם דר' יוחנן [כ]בן חכינאי מתני לה, וכן ההיא דשלהי שבת [קנ"ז ע"א] דאין מבקעין עצים כר' יוסי בר' יהודה מתני לה, וכן ההיא דהעור והרוטב [חולין קכ"ב ע"ב] הל' דעור הראש של עגל הרך דבלשון יחיד שונה אותה ולא [אמר] בהו אינה משנה משום דידע דמ"מ נשנית אליבא דשום תנא וכיון דברייתא דר' אבהו מצי לאוקמי כר' שמעון כדאוקמה ר' אבהו אמאי א"ל תני לברא, ותו אשכחן דאפילו במילתא דסבירא ליה לר' יוחנן דאין הל' כך ולא נשנית בדבי ר' חייא לא א"ל לתנא דתנא קמיה פוק תני לברא דגרסינן בפ' התכלת הל' דכבשים ולחם [מנחות מ"ח ע"א] תני ר' חנינא תורטאה קמיה דר' יוחנן שחט ד' כבשים על שתי חלות מושך שנים מהן וזורק את הדם [שלא לשמן] שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים, א"ל ר' יוחנן וכי אומר' לו לאדם חטא בשביל שתזכה ושמעינ' ליה לר' יוח' דמשום דאין אומרים חטא בשביל שתזכה אין לעשות תקנה בקדשים להקריבן כההיא דגרסינן במס' שקלים פ' מעות שנמצאו [פ"ז מ"ד] ומייתי לה בפ"ב דקדושין [נ"ה ע"א] בהמה שנמצאת מירושלם עד למגדל עדר וכו' עד אמר ר' אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינן וכו' עד תהי בה ר' יוחנן וכי אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה אלא א"ר יוחנן ממתין לה עד שתומם, אלמא לית ליה לר' יוחנן שיחטא האדם בשביל שיזכה ואמאי לא אמר פוק תני לברא דכל היכא דלא סביר' ליה לר' יוחנן אפילו קבלה שבידו מאחרים לא היה מקבל דה"ג בסדר יומא פ' טרף בקלפי בסוף גמרא קשר לשון של זהורית [מ"ג ע"ב] תני תנא קמיה דר' יוחנן כל השחיטות כשירות בזר חוץ משל פרה א"ל פוק תני לברא לא מצינו שחיטה [בזר] שפסולה ומסקנא ור' יוח' לא מיבעיא לתנא דלא ציית אפילו דרביה נמי לא ציית דא"ר יוחנן מש"ר שמעון בן יוחי שחיטת פרה בזר פסולה ואני אומר כשירה והיה יכול לומר דאמר לך מני ר' שמעון היא כדאיתא בכמה דוכתי דאמר לך מני ר' פלוני.
<h2>דף כד:</h2>
ופ"ד מיתות [סנהדרין ס"ב ע"א] נמי תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן זבח וקטר ונסך והשתחוה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וכו', עד כי אתא רב שמואל בר יהודא אמר הכי תנא קמיה חומר בשבת משאר מצות וחומר בשאר מצות משבת וכו'. ושקיל וטרי עד ר' יוחנן לטעמיה דלא מוקי מתניתין רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא להכי א"ל פוק תנא לברא. והא דר' יוחנן בפ' המפקיד [ב"מ מ"א ע"א] הל' המפקיד אצל חבירו חבית ולא יחדו לה הבעלים מקום דא"ר יוחנן התם מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובילנא מאניה לבי מסותא. ואע"ג דר' יוחנן לא קבלה להא ברייתא מיניה דר' זכאי אפילו הכי קבעוה אמוראי בגמרא דידן עיקר לאותוביה מינה בבי מדרשא, דהא בפ' כלל גדול [שבת ע"ב ע"ב] על פלוגתא דאביי ורבא נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דרבא אמר פטור ואביי אמר חייב אמר רבא מנא אמינא לה דפטור דתניא חומר בשבת משאר מצות וכו', והכי מייתי לה סתמא ולא אמר דתני ר' זכאי ש"מ דעיקר היא הברייתא ובין אביי ובין רבא מתרצי לה שפיר, ועל שינויא דרבא ואביי מסיק התם בפ"ד מיתות דר' יוחנן לא מוקים אפילו בתרי טעמי כי היכי דלא מוקי בתרי תנאי. ותימא גדול אי ר' יוחנן בכל משנה וברייתא דאית לן לאוקמא בעל כרחין או בתברא דמי ששנה זו לא שנה זו או בתרי טעמא אי ר' יוחנן בכולהו הוה אמר דלא נישנו על העיקר והיה אומר לתנא פוק תני לברא, וגם על זה אני תמיה דגרסי' בפ' מי שאחזו בגיטין הל' הרי זה גיטיך מהיום אם ימות [ע"ג ע"א] דתניא התם הרי זה גיטיך מהיום אם ימות מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש אינו גט, אם לא יעמד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הרי זה גט ומסקינן התם דא"ל רבינא לרב אחא משום דקשיא רישא לסיפא לא איתמר בבי מדרשא ולא מותבינן מינה תיובתא, ותימא דלא אמר תברא מי ששנה רישא סבירא דאונסא דלא שכיח אונסא הוא וסיפא סבירא ליה דלא הוי אונסא, ומיהו י"ל דהא לא סלק אדעתיה דשום תנא יאמר באונסי' דלא שכיח' דליהוי אונסא הילכך משבשינן ברייתא מיהו קש' ראש' קשיא לי דהא מסקינן בקידושין בפ' האומר הלכה על מנת שירצה אבא [ס"ג ע"ב], אמר רשב"ל ש"מ מדר' ינאי דחקי' ומוקמינ' מתנית' בתרי טעמא ולא מוקמינן בתרי תנאי. גרס' במנחות בפ' (התודה) [שתי הלחם מנחות צ"ה ע"ב] אחד שתי הלחם ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים, ובגמרא הא גופא קשיא אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא (א"ל) מדת יבש(ה) לא נתקדשה ואפייתן בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה. אמר רבה הקשה אדם שקשה כברזל כלומר ודאי קושיא הוא ואמאי לא אוקמוה רישא ר' יונתן דאמר מידת יבש לא נתקדשה, וסיפא ר' יאשיה דאמר מדת יבש נתקדשה ופלוגתייהו במנחות פ' כל המנחות באות מצה [נ"ז ע"ב] ומקשינן [שם צ"ה ע"ב] ומאי קושיא דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש, אלא אי קשה הא קשה ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת אפסילא להו בלינה. אמר רבה הקשה אדם קשה וכו' והכא נמי הוה לשנויי רישא ר' יהודה דאמר תנור מקדש ואפילו אפייתן נמי דחי שבת, ור' שמעון סבר תנור לא מקדש ומשום הכי לא מקדש דאין אפיית לחם הפנים דוחה את השבת, ואין לדחות ולומר כיון דבבבא אחת תני לה לא שייך למימר בה רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני, דהא בשחיטת חולין פ"א הל' דהשוחט במגל יד [ט"ז ע"א] גרסי' אמר רבא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין הכשר [זרעים] תנאי היא דתניא הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הקערה הרי זה בכי יותן ובשביל שלא ילקה הכותל [אינו] בכי יותן ומוקי לה כר' אלעזר בתברא משום דטעמא בשביל שתודח הא בשביל שיודח הכותל אינה בכי יותן והדר תני בשביל שלא ילקה דוקא אינה בכי יותן הא בשביל שיודח הרי זה בכי יותן ואמר ר' אלעזר תברא ורבא כר' אלעזר סבירא ליה. ותו גרסינן במנחות פ' כל המנחות באות מצה בסוף גמרא ר' מאיר אומר השאור בודה מתוכו [נ"ה ע"א], ת"ר תורמין תאנים על הגרוגרות במקום שרגילים לעשות תאנים גרוגרות, ולא גרוגרות על התאנים ואפילו במקום שרגיל לעשות תאנים גרוגרות, ופרכינן היכי דמי אי דאיכא כהן במקום שאין רגיל אמאי לא וכו' עד אין רישא (דאיכא) [דליכא] כהן וסיפא (דליכא) [דאיכא] כהן אמר רב פפא ש"מ דחקינן ומוקמינן מתניתא בתרי טעמי ולא בתרי (אמורי) [תנאי]. ותו לר' יוחנן דלא מוקי רישא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא וכ"ש בתרי תנאי א"כ קשיא ההיא דכל הבשר [חולין קט"ז ע"ב] הל' כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה וטריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת, ופרכינן והא קתני רישא קיבת הנכרי ושל נבילה הרי זו אסורה ופשיטא דבהכי עסקינן כגון שינקה מן הכשירה ומסקינן עלה אלא א"ר יצחק א"ר יוחנן כאן קודם חזרה, פי' ההיא דפ' אין מעמידין, כאן לאחר חזרה, אלמא המשניות נשנו במחלוקת, וכן ההיא בפ"ב דשחיטת חולין [ל"ב ע"א] דהודה לו ר"ע לר' ישיבב דהיכא דשחט את הושט ופסק את הגרגרת דהויא נבילה ורמינן דאילו טריפות דפסוקת הגרגרת טריפה הויא ומסיק עלה אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה, והא לא קשיא כההיא דקיבה משום דבתרי פרקי מתני' ובהא מודה ר' יוחנן דודאי פליגי, אבל דקיבה קשה, ואיכא למימר דכה"ג לאו תנאי היא כיון דמעיקרא והשתא נישנת אליבא דחד תנא, אבל מה שהבאתי קשיא לי ואין לומר דמשום הכי א"ל פוק תני לברא אע"ג דאיכא לאוקמי בתרי טעמי למימר דכי אמר ר' יוחנן פוק תני לברא משום דלא מיתניא בדבי ר' חייא ור' אושעיא דכי קשה רישא לסיפא בשאר ברייתות ואיכא לאוקמי בתרי טעמי סבר ר' יוחנן דלא טרחינן לאוקומה ודאי דאינה עיקר דתירוץ זה ליתא דהא אפילו במשניות דקשיין אהדדי ואיכא לתרוצי בתרייתא א"ר יוחנן אינה משנה כי היכי דאמר בברייתא דלא תני ר' חייא ור' אושעיא כדאיתא בפ"ר אליעזר דהאורג [שבת ק"ו ע"א] וכלפי שלהי דהמניח את הכד [ב"ק ל"ד ע"ב] תני ר' אבהו קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא חובל ומבעיר אינה משנה (וכ') [ותו] דהא בפ' אותו ואת בנו [חולין פ"א ע"ב] גרסינן השוחט פרת חטאת ועגלה ערופה ר' שמעון פוטר וחכמים מחייבי' ובגמרא א"ר יוחנן פרת חטאת ועגלה ערופה אינה משנה בשלמא פרת חטאת שאינה משנה דאי לא קשה דר' שמעון אדר' שמעון כדמסיק התם דהא דר' שמעון פטר משום דשחיטה שאינה ראויה ואנן שמעינן ליה דאמר שחיטת פרה שחיטה ראויה שהרי מטמא טומאת אוכלין מפני שהיה לה שעת הכושר הילכך אינה משנה אבל עגלה מאי טעמא אמר דאינה משנה משום דרמינן עלה ההיא דכריתות פ' אחרון [כ"ג ע"ב] נמצא ההורג עד שלא תערף תצא ותרעה בעדר אלמא לא נאסרה מחיים אפילו אם הורידוה לנחל איתן כל זמן שלא נערפה כדמסיק נמי בברייתא והויא שחיטה ראויה כיון שלא נאסרה הילכך כיון דההיא דכריתות סבירא דלא נאסרה א"ר יוחנן באותו ואת בנו דאינה משנה ואע"ג דהתם בכריתות [כ"ד ע"ב] בפלוגתא דרבה ורב המנונא דפליגי אי מיתסרא מחיים אי לאחר שחיטה ומר מייתי ראיה מהא דאותו ואת בנו ומר מהתם דתצא ותרעה בעדר, ומסקנא דתנאי הוא, ור' יוחנן שפיר הוה מצי למימר תנאי היא כיון דלדידיה לא מיתסרא מחיים אמר אינה משנה אלמא אפי' במשנה נמי קאמ' אינה משנה כההיא דהחולץ [יבמות מ"ג ע"א] דתנן מסרק שנטלו שיניו וכו' עד ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרווייהו זו אינה משנה משום דמסיימי בה דווקני זו דברי ר' שמעון, בשלמא כדקא מסיק איכא למימר אינה משנה כלומר אינה סתם משנה משום דיחידאה היא ואין הל', מיהו לרב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא דאמר משום דקשיא רישא לסיפא על משנה דסדרה ר' מאי טעמא לא אוקמוה בתברא אלא משמע כיון דקשיא רישא לסיפא אע"ג דמשנה היא לא מותבינן מינה משום דלא איתמרא בבי מדרשא, א"כ לדידהו כל היכא דאיכא תברא נמי לא מיתניא ואינה משנה, ותימא וכמה משניות מצינו שהן סתמא ומסיים בהו ר' יוחנן כדברי יחיד דלא סבירא ליה הכי כההיא דפ' חבית הל' דמסתפג באלונטית [שבת קמ"ז ע"ב] דמסקי' התם דר' יוחנן [כ]בן חכינאי מתני לה, וכן ההיא דשלהי שבת [קנ"ז ע"א] דאין מבקעין עצים כר' יוסי בר' יהודה מתני לה, וכן ההיא דהעור והרוטב [חולין קכ"ב ע"ב] הל' דעור הראש של עגל הרך דבלשון יחיד שונה אותה ולא [אמר] בהו אינה משנה משום דידע דמ"מ נשנית אליבא דשום תנא וכיון דברייתא דר' אבהו מצי לאוקמי כר' שמעון כדאוקמה ר' אבהו אמאי א"ל תני לברא, ותו אשכחן דאפילו במילתא דסבירא ליה לר' יוחנן דאין הל' כך ולא נשנית בדבי ר' חייא לא א"ל לתנא דתנא קמיה פוק תני לברא דגרסינן בפ' התכלת הל' דכבשים ולחם [מנחות מ"ח ע"א] תני ר' חנינא תורטאה קמיה דר' יוחנן שחט ד' כבשים על שתי חלות מושך שנים מהן וזורק את הדם [שלא לשמן] שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים, א"ל ר' יוחנן וכי אומר' לו לאדם חטא בשביל שתזכה ושמעינ' ליה לר' יוח' דמשום דאין אומרים חטא בשביל שתזכה אין לעשות תקנה בקדשים להקריבן כההיא דגרסינן במס' שקלים פ' מעות שנמצאו [פ"ז מ"ד] ומייתי לה בפ"ב דקדושין [נ"ה ע"א] בהמה שנמצאת מירושלם עד למגדל עדר וכו' עד אמר ר' אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינן וכו' עד תהי בה ר' יוחנן וכי אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה אלא א"ר יוחנן ממתין לה עד שתומם, אלמא לית ליה לר' יוחנן שיחטא האדם בשביל שיזכה ואמאי לא אמר פוק תני לברא דכל היכא דלא סביר' ליה לר' יוחנן אפילו קבלה שבידו מאחרים לא היה מקבל דה"ג בסדר יומא פ' טרף בקלפי בסוף גמרא קשר לשון של זהורית [מ"ג ע"ב] תני תנא קמיה דר' יוחנן כל השחיטות כשירות בזר חוץ משל פרה א"ל פוק תני לברא לא מצינו שחיטה [בזר] שפסולה ומסקנא ור' יוח' לא מיבעיא לתנא דלא ציית אפילו דרביה נמי לא ציית דא"ר יוחנן מש"ר שמעון בן יוחי שחיטת פרה בזר פסולה ואני אומר כשירה והיה יכול לומר דאמר לך מני ר' שמעון היא כדאיתא בכמה דוכתי דאמר לך מני ר' פלוני.
